קוראים יקרים,

לפני הכל, תודה על כל התגובות החמות. עבורי הטור הזה הנו ייעוד וזכות, להעביר את כל מה שאני מאמין בו לכמה שיותר אנשים. למען שנבין שאין אנשים מושלמים, אבל ישנם אנשים שלמים. כאשר אדם שלם עם עצמו הוא חי בשלום, ושלום עם עצמנו הנו גם שלום עם הסביבה, ומה היום יותר חשוב מקצת שלום?.. אז יש אנשים שלמים וחיים שלמים כדי ללמוד ולשנות את כל מה שדורש שיפור, לכן אין סיבה להצטער על כלום, רק ללמוד מניסיוננו, להאמין בעצמנו ולאהוב. כי רק אהבה מביאה אהבה. וכשנאהב את עצמנו נלמד לאהוב גם את האחר ולחיות.

אחד הדברים המסייעים להגיע לאותו שלום פנימי הנו תהליך הסליחה. כאשר אדם סולח, עבורו הנו סולח ומחזיר אנרגיה וכוח לעצמו. הרי ברוב המקרים שמעוררים בנו רגשות כל כעס או פגיעות, אנחנו מגיבים ממקום שהנו מופעל ומגיב מתוך חסימות שלנו. לא קל לנו לראות את אותן חולשות בתוכנו ולכן קל יותר להאשים את זה שחשף אותן לעיננו. להאשים, להיות הקורבן.. וכמובן להלחם על כך שאנחנו הצודקים..

כמה אנרגיה מבוזבזת, כמה רגשות מופעלים ואלו יצרים של מלחמת כוחות. וכמה פשוט יותר להיות חכם ולאו דווקא צודק..

אחת הבעיות המרכזיות הנה המסר הכפול. חוסר היכולת להיות ביושר ובאמת פנימית המבטאת תמיד את מה שבאמת אנחנו מרגישים ולאו דווקא את מה שאחרים מצפים מאתנו. אנחנו מנסים לפעמים לרצות אחרים בכדי שיאהבו אותנו או סתם מתוך זה ש"לא נעים לנו".. אך האם חשוב יותר לא לפגוע באחר ובו זמנית לפגוע בעצמנו? הרי איך נרגיש כשנהיה בחברת זה שאנחנו מרגישים מולו כקורבן? האנרגיה ממילא לא תהיה זורמת ונקיה וזה רק עניין של זמן עד שיווצר פיצוץ..

תמיד עדיף לומר את האמת האותנטית ביושר, גם אם שתי דקות לא נעים בבטן, מאשר לסחוב ימים ארוכים באותו המקום את הזיוף. אנחנו מתחשבנים, מפתחים ציפיות, מתאכזבים, מבטיחים ללא כיסוי ומסתבכים בהרגשת אשמה..

דוחים את העימות במקום למנוע אותו מראש, אם רק נהיה ברורים לעצמנו וגלויים עם הזולת.

"ציפיתי שתבין לבד".. משפט נפוץ.. למה להסיר אחריות ולהטיל על אחרים את המשימות שלנו? איך מישהו יכול להבין לבד את מה שלא הצלחנו להסביר בפשטות אנחנו?

"תעשה מה שאתה רוצה".. אדם שמקבל תשובה כזאת יכול לעשות רק דבר אחד, את מה שהוא רוצה.. במידה ואתם מעונינים במשהו אחר, תסבירו, תבקשו, תגידו..

אדם מאוזן, בעל דימוי גבוה יהיה תמיד באהבה עצמית ובקבלה מלאה של עצמו על כל חלקיו. מתוך כך אין לו צורך להרגיש מאוים באף מצב. הוא יודע מי הוא ומה הוא ואינו בתלות באישורים של הזולת ועל כן קל לו יותר לוותר על הדראמה ולהגיב בצורה הגיונית ולא מתוך ה"אגו".

כאשר אנחנו כועסים אנחנו משלחים אנרגיה אל האדם שעורר בנו את הכעס. אנרגיה שלנו מופנית אליו ונשארת אצלו למשמרת. כאשר אנחנו סולחים, אנו משחררים את עצמנו מאותה מעורבות רגשית עם הזולת ומחזירים לתוכנו את אותה אנרגיה חסרה. בו זמנית אנחנו סולחים גם לעצמנו, דבר אשר חשוב לא פחות!.

לא בכדי אחד הימים החשובים ביותר ביהדות הנו יום הכיפורים, שם מבקשים אנחנו סליחה ומחילה.

הסליחה נועדה על מנת שנעלה את המצב הכואב לדרגת מודעות שמזהה ומשחררת והמחילה נועדה על מנת למחוק כל עקבות של אותה אנרגיה לחלוטין, גם מהמקום הפיזי, מהגוף.

סליחה אינה מחייבת את האדם להתעמת ישירות עם הזולת. קיימת אפשרות לאזן נקודה זו בנינו לבין עצמנו. גם אם נבחר לא להתראות יותר אם אותו אדם, הרי שההפרדה תעשה ממקום סגור ומאוזן רגשית, מבחירה ולא מבריחה.

צורת ההתייחסות שלנו אל אותו אדם לאחר תהליך הסליחה ממילא תהיה ממקום חדש ועל כן מזמנת גם הזדמנות חדשה לשני הצדדים. כך או כך עדיף תמיד לשחרר באהבה ולהבין שכנראה תם תפקידו של זה בחיינו ואלו סדרי עולם, או לפתוח דף חדש, נקי,לבן ולהמשיך הלאה יחד ללא טינה.

בתהליך כתיבה ניתן לכתוב שבוע ימים (7 כמספר ימי הבריאה),

70 פעם ביום משפט: אני סולח לחלוטין ל_____ (שם האדם) ולעצמי מולו, עכשיו, מיד ולתמיד. ולהתכוונן בתהליך ניקוי והטמעת הסליחה שבוע ימים ברצף. במידה ועולים מצבים וצפות מחשבות יש המלצה לכתוב אותן ולהמשיך שוב במשפט אני סולח לחלוטין.. כך שכשמתבצע תהליך ניקוי פנימי, יש לאן להטמיע את הסליחה. ניתן לאחר שבוע לשרוף את הדפים..

מעבודתי עם אנשים, תהליך זה יוצר ניסים.. אולי האדם שמולנו לא ממש משתנה, אבל העיניים שלנו מולו אחרות וכשהוא לא מאוים, גם אצלו משתחרר משהו מולנו. וזהו סוד ההצלחה.

עד כאן לפעם זו ולא לשכוח, הפוסל במומו פוסל – לסלוח – לשחרר ולאהוב. מכל דבר למדנו והמורים הכי נעימים לפעמים מלמדים אותנו הכי הרבה על עצמנו, לפעמים אפילו זכאים לתודה על ההזדמנות, אז תחשבו על זה. בברכת אור ואהבה – דרור משולם